ד"ר נורית יגרמן
מרפאה בעיסוק ומומחית להתפתחות הילד. המגמה להתפתחות הילד והמגמה לחינוך מיוחד. מנהלת היחידה הקלינית של תוכנית הריס. הפקולטה לחינוך, אוניברסיטת בר אילן.
כאשר נכנסים לחנות צעצועים לקנות מתנה לילד, השאלה הראשונה הנשאלת היא- בן כמה הילד?
במידה מסוימת השאלה מוצדקת. ישנם צעצועים שונים לגילאים שונים והחלוקה הזו מבוססת בעיקר על
המיומנויות ההתפתחותיות שהילד זקוק להם על מנת להצליח לתפעל, לשחק וליהנות מהצעצוע ולהרוויח
חוויה מקדמת התפתחות.
היה זה פסיכולוג חוקר מוביל בתחילת המאה הקודמת בשם לב ויגוצקי אשר הגה את רעיון "הפיגומים" המתייחס לתפקידו של המבוגר בתיווך הסביבה או הצעצוע לילד על מנת לקדם את התפתחותו על היבטיה
השונים.
הרעיון הפשוט ליישום של "פיגומים" לא רק שתומך בלמידה והתפתחות אלא גם מרחיב את ארסנל ההתנסויות (או הצעצועים) שילד יכול להפיק מהם למידה ותומך בקשר הורה-ילד.
פעוטות לומדים ישירות מן ההתנסות שלהם עם הסביבה הפיזית. תינוק בן שנה יכול לעשות כבר לא מעט
דברים באופן עצמאי עם צעצוע שניתן לו. ניקח לדוגמא "חיות קופצות", הצעצוע שיש כמעט בכל בית שיש
בו תינוק בטווח הגלאים של שנה פלוס מינוס.
כאשר תינוק נפגש בפעם הראשונה עם "חיות קופצות" הוא לא יודע שבלחיצת נכונה על הכפתור תקפוץ
חיה חמודה. ההורים מדגימים לו ואז, בניסיונות שלו לדפוק על הכפתורים השונים, מה שעושים בד"כ
בני שנה, מדי פעם אכן תקפוץ חיה מתוקה באופן אקראי, תפתיע את התינוק ותסב לו הנאה גדולה. הורה
מודע שנמצא בסביבה ברב המקרים ינסה ללמד. יגיד את שם החיה, "אריה" ויעשה "אווווווו"- מן קול
של אריה, ינסה להראות לילד כיצד להפעיל את הכפתורים השונים ואף ייקח את ידו של הפעוט ויפעיל
את הכפתורים השונים יחד עמו.
לתיווך מסוג זה יש ללא ספק ערך התפתחותי, אבל "הפיגומים" שאותם אני מבקשת להציג לוקחים את הפוקוס של ההורה המתווך למקום אחר, נוסף.
השאלה הנשאלת היא מה משלבי המשחק יכול התינוק לעשות כרגע באופן עצמאי? איזה חלק מהפעילות עם המשחק או צעצוע הספציפי הילד יכול לתפעל בעצמו ובאיזה חלק הוא זקוק לעזרתו של המבוגר. פעילות עצמאית עם פיגומים יאפשרו לילד להרוויח התנסות סנסו-מוטורית חשובה, חקירה מאורגת, הבנה של תהליכי סיבה ותוצאה וחוויה רגשית של הצלחה המעלה מוטיבציה להתנסות. וכל זה בהקשר של נוכחות ותיווך הורי איכותי.
חזרה לויגוצקי- Zone of proximal development
אזור ההתפתחות המקורבת של ויגוצקי מוגדר כטווח שבין יכולות הלומד לבצע פעולה כלשהי בכוחות
עצמו (יכולת קיימת) לבין חוסר יכולת או מטלה קשה מדי שהלומד לא יצליח לבצע אפילו עם עזרה.
הטווח של איזור ההתפתחות המקורב מתייחס למה יכול הלומד לעשות עם סיוע או תיווך. במושגים של
פעוט בן שנה, איזור ההתפתחות המקורב מתייחס לפעילות שהפעוט עוד לא יודע איך לעשות בעצמו
אבל יכול לעשות אותה עם עזרה ותיווך מהורה, ממבוגר או אפילו מילד גדול יותר. העזרה והתיווך נקראים
"פיגומים". פיגומים למעשה מייצרים התאמה בין רמת הפעילות לבין הרמה הביצועית של הילד ברגע
נתון עם כוונה "למתוח" את יכולתו העכשווית של הילד מעט למעלה ולאפשר חוויה של הצלחה.
פעילות עצמאית עם פיגומים יאפשרו לילד להרוויח התנסות סנסו-מוטורית חשובה, חקירה מאורגת, הבנה של תהליכי סיבה ותוצאה וחוויה רגשית של הצלחה המעלה מוטיבציה להתנסות. וכל זה בהקשר של נוכחות ותיווך הורי איכותי.
חזרה לחיות הקופצות:
בגיל שנה ובהתייחס לחיות הקופצות, פעילות באזור ההתפתחות המקורב יכולה להיות למשל סגירת ה"גגות" של החיות- מאחר וזו פעולה מוטורית פשוטה עם תוצאה מידית, הפעוט יכול לעשות זאת באופן עצמאי.
ואז- אבא לוחץ נכון על הכפתור של הפילון- הפילון קופץ לקול צהלת התינוקת- ואז אבא מוסיף משחקיות ואומר לפעוטה: "עכשיו בואי נסגור את הבית של הפילון... הוא הולך לישון..." והפעוטה מושיטה את היד הקטנה לסגור את החיה ואף אומרת לה יחד עם אבא "ביי ביי, לילה טוב... " ועכשיו שוב תורו של אבא לפתוח עוד חיה וחוזר חלילה.
התנסות שכזו היא ההתנסות באזור ההתפתחות המקורב שאליה אנו מכוונים. זה גם האופן שיקדם את הלמידה של הילד כיצד לתפעל בהדרגה את כל המשחק באופן עצמאי ולהתאים את המניפולציה המוטורית לפתיחת החיה.
דוגמא נוספת יכולה להיות למשל פאזל בן 20 חלקים שאותו אפשר לתת לפעוט בן שנתיים כשהוא מורכב כבר
מראש למעט שתי חתיכות שאותם צריך למקם הפעוט. בחירה של שני חלקים מאזורי צבע שונים בפאזל
(חתיכה ירוקה מאיזור העץ וחתיכה תכולה מאיזור השמיים) יכולה לתמוך ביכולתו של הילד להתאים את
החלקים במדויק. בהמשך אפשר לתת לילד את הפאזל פחות מוכן ועם יותר חלקים להתאמה באופן
עצמאי.
דוגמאות נוספות הן למשל משחק הזיכרון אשר לצורך התאמה למשחק עם ילד או ילדה בני ארבע מצומצם ל 5-6 זוגות או משחק במגדל טבעות כאשר הורה מחזיק את מקל המגדל באופן שיתמוך בניסיונות התינוק להשחיל הטבעת ויגרום להצלחה. כל אלו הם פיגומים- ההורה פועל כדי להתאים את רמת המשחק לילד.
אבא לוחץ נכון על הכפתור של הפילון... הפילון קופץ לקול צהלת התינוקת... ואז אבא מוסיף משחקיות ואומר לפעוטה: עכשיו בואי נסגור את הבית של הפילון... הוא הולך לישון... והפעוטה מושיטה את היד הקטנה לסגור את החיה ואף אומרת לה יחד עם אבא "ביי ביי, לילה טוב... " ועכשיו שוב תורו של אבא- לפתוח עוד חיה וחוזר חלילה.
עיקרון הפיגומים יכול להיות מיושם עם כל משחק וצעצוע. הוא דורש חשיבה ותכנון הפיגומים: מי זה
הילד ומה הוא כבר יודע ואוהב לעשות. מה הם השלבים השונים של הפעילות עם הצעצוע/משחק. איפה
וכמה עזרה צריך הילד על מנת להצליח לשחק כרגע, והכי חשוב, מתי וכיצד אפשר להוריד את כמות
העזרה ולאפשר יותר ויותר עצמאות. פיגומים הם דינאמיים: מבוגר מוסיף עזרה כשצריך ומוריד עזרה
כשכבר לא צריך אותה.
ליווי רגיש וקשוב של ההורה את המשחק של הילד בצעצוע כולל התנהגויות מבוגר שונות המייצגות
אינטראקציה הדדית איכותית ומקדמת התפתחות. מחקרי אורך (מחקרים שעקבו אחר התפתחות של
ילדים לאורך שנים) מצאו ומיקדו מספר התנהגויות הורה המנבאות התפתחות מיטבית. פיגומים היא
אחת מהם. הדרכות הורים לקידום קשר/אינטראקציית הורה-ילד מתייחסות גם לנושא הפיגומים. מחקרים
על פיגומים באינטראקציות משחקיות בין הורים וילדם בגיל הרך הראו שפיגומים רגישים מצד ההורים
תומכים בלמידה, מוטיבציה, וסקרנות ויכולים להוות בסיס לאינטראקציית הורה-פעוט משחקית המלווה
בהנאה משותפת.
ד"ר יגרמן היא מרצה וחוקרת במגמה להתפתחות הילד ובמגמה לחינוך מיוחד בביה"ס לחינוך, באוניברסיטת בר-אילן. תחומי ההוראה והמחקר שלה מתמקדים בהשפעתם של קשיים נוירו-התפתחותיים (קשיי ויסות ותקשורת) על התפתחותם של ילדים ודרכי ההתערבות לקידום התפתחותם של ילדים אלו.
ד"ר יגרמן הינה בעלת נסיון עשיר ומגוון בעבודה עם ילדים בעלי אתגרי תפקוד והתפתחות. בשני העשורים האחרונים ד"ר יגרמן עוסקת בעבודה עם תינוקות ופעוטות עם קשיים נוירו-התפתחותיים. תחום התמחותה מתמקד בתהליכי האינטראקציה שבין הילד והוריו כמשפיעים מרכזיים על התפתחותו.
לקריאה נוספת:
Comentários