המסע של בובות הדארומה מהמנזר לחנויות הצעצועים
אנו רגילים לחשוב על צעצועים כחפצים יומיומיים המיועדים למשחק, ולרוב עבור ילדים. תפיסה זו קושרת בין צעצועים לבין בידור, פנאי וקלילות ויוצרת לעיתים תפיסה מוטעית כי מדובר בחפצים פשוטים. בפועל, צעצועים ומשחקים הם תופעות מרתקות בהיבטים היסטוריים, תרבותיים וחברתיים החורגים הרבה מעבר לעולמם של הילדים. באופן היסטורי, עולם הצעצועים היה מחובר לקטגוריות תרבותיות אשר כיום, בעיניים מערביות, נראות לנו רחוקות שנות אור ממנו, כמו למשל עולם הפולחן.
קשה לחשוב על קטגוריה תרבותית רחוקה יותר מצעצועים מאשר חפצי פולחן וקמעות. הפולחן הוא תחום רציני, בוגר, רוחני, לעיתים בעל מאפיינים אפלים או מפחידים, ואילו צעצועים, כאמור, הם לכאורה חפצים קלילים ומשעשעים. בפועל, גם בעבר וגם כיום, עולמות אלו, הפולחן והצעצוע, קרובים יותר ממה שנהוג לחשוב. למעשה, לא בכל תקופה ובכל תרבות היתה הפרדה ברורה בין קטגוריות אלו, כפי שניתן ללמוד למשל ממעמדם של צעצועים בתרבות היפנית, בה עולם הצעצועים מחבר בין מסורת, מיתולוגיה, דת ורוח לבין עיצוב, טכנולוגיה, שעשוע ומשחק. למעשה, רבים מן הצעצועים המסורתיים ביפן נעשו במקור על ידי בעלי המלאכה במקדשים, לעיתים תוך שילובם בפולחן, כך שמעמדם של צעצועים רבים בתרבות היפנית דומה לזה של קמע או תשמיש קדושה.
אחד הצעצועים המסורתיים האייקוניים בתרבות היפנית הוא בובת הדארומה (Daruma Doll) בה מתקיים שילוב בין תכונות של קמע ופולחן לבין משחק ושעשוע. בסיפור התהוותה של בובה ייחודית זו ניתן לראות כיצד המיתוס, הצורה, החומר והטכנולוגיה מהדהדים זה בזה ליצירת דימוי שלם המתקיים גם כיום בין שני עולמות אלו- הפולחן והצעצוע.
כמו צעצועים יפניים רבים, גם בובת הדארומה החלה את חייה כחפץ פולחן אשר הומצא במקדש.
החוקר הצרפתי ג'וסף קיבורז (Josef Kyburz) מעריך כי מקורה של הבובה הוא במאה השמונה עשרה, במקדש שורינזאן דארומה, בעיר טקאסאקי, במחוז גונמה, צפונית לטוקיו.
הבובה האייקונית והעגלגלה מעוצבת בדמותו של של בודהידהרמה (Bodhidharma), הנזיר ההודי אשר ייסד את הזן בודהיזם בסין במהלך המאה החמישית או השישית לספירה. האגדה מספרת שבודהידהרמה, הנזיר האדוק, עשה מדיטציה במשך תשע שנים בלי לזוז, עד כדי שידיו ורגליו התנוונו ונפלו. האגדה העוסקת בנחישות ובהקרבה היא הבסיס לצורה האייקונית העגלגלה וחסרת הגפיים של בובת הדארומה.
על פי קיבורץ, במקדש יוצרו צלמיות בדמותו האייקונית של בודהידהרמה, אשר שימשו כקמע למזל טוב לשנה החדשה. בהיותו של הקמע בעל תוקף של שנה אחת, היה צורך להתחדש בקמע חדש כל שנה ובמקדש שקדו על פתרון לדרישה הגבוהה לקמעות חדשים. לצורך כך, המקדש העמיד לרשות התושבים תבניות עץ בדמותו של הנזיר ואילו התושבים יכלו לבוא וליצור לעצמם קמע חדש מעיסת נייר על גבי התבנית בכל שנה.
עיסת הנייר שימשה כאמור כחומר גלם יעיל וזמין ליצירה זולה של הקמעות על ידי המאמינים, אך החומר הקל והמבנה החלול העניקו לקמע תכונה נוספת שהפכה בהמשך למרכיב יסודי בצעצוע- יכולת הנדנוד.
בבסיסה של הבובה העגולה, חסרת הגפיים והקלה מוטמנת משקולת, מה שגורם לה להתרומם כאשר מפילים אותה (כמו רולי פולי, נחום תקום). מלבד האפקט המשעשע, במקרה של בובת הדארומה, תנועת הנידנוד הפכה לחלק מהמשמעות הרוחנית של הצעצוע- הנפילה וההתרוממות של הבובה מהוות סמל ליכולת להחלים ולהתגבר על מכשולים ומפלות בחיים.
הסימבוליות של בובת הדארומה אינה מסתכמת בתנועה. העיצובים של הבובות הן מערך גרפי של סמלים וצבעים בעלי משמעות. אחד המאפיינים הבולטים ברמה הדקורטיבית הוא כי בובות הדארומה מיוצרות כאשר עיניהן לבנות וחסרות אישונים. היעדר אישוני העיניים מסמל את החתירה למטרות מבלי לאבד מיקוד או להירתע ממכשולים. כיום משמשות בובות דארומה להגשמת מטרה או משאלה ספציפית ועיני הבובה משמשות מעין ממשק הפעלה בו בעל הבובה משתלב בעיצובה באופן אקטיבי. כאשר הבובה נרכשת מבקש המשאלה מצייר אישון בעין השמאלית של הבובה, הבובה משמשת תזכורת מתמדת לעבוד להשגת מטרה זו. כאשר המטרה מושגת, האישון השני נצבע, מה שמסמל את הגשמת המטרה. באופן מסורתי בובות דארומה אשר סיימו את תפקידן נשלחות לשריפה בטקס הנקרא Daruma kuyō.
כיום מיוצרות ונמכרות ביפן בובות דארומה מסורתיות לצד גרסאות מחודשות ועכשויות. העיר טקאסאקי בה ככל הנראה הומצאה הבובה, מהווה עד היום את המוקד המרכזי לייצור הבובות. בעיר קיימים כיום בתי מלאכה רבים העוסקים בייצור בובות דארומה, חלקם מייצרים את הבובות בתהליכים המסורתיים והידניים וחלקם משלבים בתהליך הייצור שיטות תעשייתיות מתקדמות יותר. לרוב גם כאשר הבובות מיוצרות באופן מתועש, העיטור והפרטים הדקורטיביים והסמליים נעשים באופן ידני. בובות מסוג זה משמשות כמתנה, כמזכרת או כקמע.
עם השנים הפופולריות של הדארומה הלכה וצברה תאוצה. לבובה המסורתית נוצרו עשרות עיצובים וגרסאות, חלקם הולכים ומתרחקים מן המקור, עשויים בשלל טכניקות וחומרים כולל אבן, עץ ופלסטיק. בובות הדארומה והצורה האייקונית נטמעו בתרבות הפופולרית והדימוי השתכלל ואף התפצל לדימויים שונים, כולל גרסאות נשיות המכונות אונה- דארומה (Onna). במרחב בו מתקיים הדימוי הנע בין פולחן לצעצוע התהוו גם גרסאות יותר משחקיות וצעצועיות כמו למשל כדימוי על גבי סביבונים, מהצעצועים המסורתיים המאפיינים את יפן, או הדארומה-אוטושי (Otoshi), צעצוע מסורתי המבוסס על שליפת דיסקיות ממגדל בהטחת פטיש מבלי להפיל את הדארומה שבראש המגדל. לצד אלה יצאו עם השנים עוד שלל צעצועי פלסטיק שונים המבוססים על הדימוי ומיועדים באופן מובהק למשחק ילדים.
עם צבירת הפופולריות כצעצוע יצא הדארומה מגבולות יפן ועם המרחק הפיזי והתרבותי התרחק גם הדימוי מן המקור. דוגמה ליכולת של צעצועים לנדוד ולהתפתח בין תרבויות ומשמעויות ניתן למשל למצוא בבובת הנבליאסקה (Nevalyashka ) הסובייטית אשר התפתחה בשנות החמישים של המאה הקודמת בברית המועצות. על פי סברות מסויימות, הנבליסאקה מבוססת למעשה על הדארומה, כאשר הדימוי של הנזיר המזוקן התחלף בדימוי של ילדה תמימה תוך שמירה על כמה מהמאפיינים האסתטיים וסגנוניים המרכזיים.
בובת הדארומה היא מקרה מבחן מרתק לקשר בין צעצועים לפולחן ולאופן בו סיפור וחומר משתלבים זה בזה ליצירת חפץ המתקיים בין שני עולמות אלו. הפופולריות ארוכת השנים של הצעצוע ושל הדימוי והשינויים שהוא עבר היא דוגמה ליכולת המדהימה של צעצועים להתפתח ולהסתגל להקשרים משתנים ולאחוז במשמעויות מורכבות ובסמליות החורגת מעבר לעולם המשחק והשעשוע.
מעמדם המיוחד של צעצועים בתרבות היפנית והעובדה כי בובות הדארומה מתקיימות כיום בשני המרחבים- פולחן וצעצוע, מאפשרת הצצה לקשר בין הקטגוריות השונות לכאורה, אשר יתכן כי אינן רחוקות כל כך זו מזו כפי שמקובל לחשוב.
כמו חפצי פולחן, גם צעצועים הם חפצים המלאים בסימבוליות הבאה לידי ביטוי בצורתם ובאופן השימוש בהם. כמו צעצועים, גם חפצי פולחן מהווים פעמים רבות ייצוג פיזי של רעיון מופשט או של דימויים מציאותיים או בדיוניים. כשתי קטגוריות רחוקות לכאורה בתרבות החומרית, צעצועים וחפצי פולחן מבטאים פעמים רבות שאיפה לשינוי המציאות, שינוי המשתמש או הגנה עליו, בין אם במושגים של מזל טוב הגנה, ברכה או קללה, ובין אם במושגים של התפתחות, חינוך, למידה ובטיחות.